אז מה היה לנו ?

יום שלישי מגיע ואני תמיד כבר מתחיל לחשוב על מה אעשה ביום שישי בבית הספר...
ואז אני נזכר שבעצם השבוע כבר אין בית ספר ... אולי אתקשר לשאול אם אני יכול לבוא ליום כיף השכבתי ??? לא , לא נראה לי מתאים. בעצם למה לא ? טוב לא יודע ... צריך לחשוב על זה יותר לעומק...יש לי עוד איזה יום או יומיים...
זמן לסיכומים ? אז מה בעצם היה לנו פה ?
חודשיים לערך של פעילות בחטיבת ביניים בעיקר כיתות ז' -
עבדתי עם ילדים מכול הסוגים חזקים יותר , רגילים , חלשים ,ילדים שלא מאמינים בעצמם , ילדים שיותר מידי מאמינים בעצמם... כל הטיפוסים , מפריענים, מצחיקנים, שקדנים, רציניים ,וגם כמה מעצבנים ...פןזאיסטים , וצנועים , שקטים ,שותקים , כועסים, כאלה שלא משתינים לכיוון שלך ...
הכול מכול כל מלח הארץ ...
בהתחלה באתי בפחד עצום...ממש רעדתי ביום הראשון ...השיעור הראשון ... איזה פרפורי בטן ...
כמו זמר לפני שהוא עולה לבמה לשיר ...
נזכרתי, הסגנית אמרה לי באחת השיחות "בכול מורה יש זמר מתוסכל ..."
מה למדתי ? המון !!!
פשוט למדתי כל כך הרבה שקצרה היריעה ... למדתי על המערכת.
למדתי על עצמי ,הכי הרבה למדתי על עצמי ... על היכולות שלי להתמודד עם כל הטיפוסים האלה ולהשאר בחיים. למדתי שילדים זה שמחה וכיף וגם תסכול וקושי ומאתגר וגם מספק ומרומם נפש.
אם אתה בא אליהם באהבה יש לך סיכוי להגיע אליהם ... יש לך סיכוי להינצל..
ואם תזייף אפילו בקטנה הם יקלטו אותך ואבוד לך -אין לך סיכוי !
בהתחלה פחדתי שלא אסתדר עם בעיות משמעת , לא כי אני מפחד להתעמת חלילה ...
הרי כמבוגר , במקום שבו אני מתפרנס אני חייב ומתעמת כל יום זה חלק מתפקידי ...
לא , זה לא הפחד הזה , אלא פחד שונה לחלוטין ,פחד שאני אעשה נזק-פחד לפגוע באיזה ילד ...
אם חלילה אאבד את הסבלנות שלי ליד הילדים ?
אם אתפרץ ליד ילד כמו שאני יכול לעשות ליד מבוגר שמעצבן אותי ?????
אני שומע מורות שצורחות אמנם לא הרבה ולא כולן אבל לפעמים בא להעיף להן איזה סתירה ... באמת מה זה הצרחות האלה??? ככה מצפים לחנך ?
אני , בא כדי לתת ! לא כדי לעשות נזקים -את זה יש להם מספיק מאחרים ...
אני חייב להיות במיטבי שאני מגיע לילדים האלה -איזה מזל שזה לא כל יום ...
האמת מסכנים המורים האלה , אני רואה לפעמים מצבים שאני לא מבין איך המורה הזו הצליחה בלי שום בעיה לטפל בבעיית המשמעת ...גיליתי מורים עם יכולות מדהימות .
חשבתי תחילה שנושא המשמעת תהיה ההתמודדות הכי קשה -התבדתי!
לא שאני אומר שאין בעיות משמעת-בטח שיש , אבל , אם אתה לוקח את זה נכון ולא מאבד את קור הרוח זה לא חייב להפוך לעניין המרכזי-לפחות לא בגילאים שאני התעסקתי איתם...
אני מוצא את עצמי חושב על הילדים האלה הרבה יותר מכפי שתיכננתי שבאתי לקורס -
כל יום כאילו...כן כל יום עוברת לי מחשבה על אחד הילדים ...
טוב ומה לגבי העבודה עצמה ?
מצד אחד מאוד כיף לחזק ילדים חזקים ...
הכי כיף איתם בלי מאמץ אתה מגיע אליהם האסימון נופל בקלות ...
אבל האתגר האמיתי זה לקחת את אלה שמתקשים-לא אלה עם קשיים בלתי אפשריים -זה נראה לי משימה בלתי אפשרית ...אבל לקחת ילד שמתקשה קצת ולהעביר אותו למדרגה הבאה...
אני לא יודע, ועדיין הרבה יותר מידי מוקדם לבחון ברצינות אקדמית את ההשפעה שלי בתקופה כל כך קצרה ,אבל , אני מתחיל לשים לב לפרטים קטנים לניצחונות קטנים ...
ככל שעובר הזמן אני יורד מהסיסמאות הגדולות ששמעתי בתחילת הדרך
"צריך לשנות את המערכת!!! "
"צריך לתקן את העיוותים במשרד החינוך ..."
צריך וצריך וצריך וצריך -הלאה הצריך !
אז מה ...אז מה ...אז מה ...!!!
ביני לביני הבנתי שזה טעות לחשוב שאני יכול לעשות את כל זה במכה אחת ... לבדי או אפילו עם צבא של אלפי מתנדבים -אין סיכוי -אז מה ? בגלל זה לא לעשות ?
מה פתאום להיפך לעשות פשוט לעשות !
החלטתי שבמקום להתעסק בגדול אתעסק במיקרו-
אני יכול לגרום לילד אחד להאמין שהוא יכול -כן .
אני בהחלט יכול לגרום לילד אחד להצליח !
אני יכול לגעת בילד אחד , אני יכול לעזור לילדה אחת לקבל 75 במבחן ...
במקום ה- 40 שהיא רגילה לקבל -כן את זה אני יכול בהחלט !
אני מחפש את ההצלחות הקטנות , אם אצליח עם ילד אחד שפתאום כבר לא יפחד לגשת לטקסט ולכתוב תשובה לשאלה ... זה עולם מלא .
אם אצליח לשנות את הכיוון של ילד אחד שבמקום להיזרק לשוליים הוא יקום על הרגליים ויתאמץ -
וילמד שהכוח הוא בעצם במוטיבציה ובהשקעת המאמץ -גם אם הוא לא יגיע היום ,
אבל יאמין הוא ימשיך לנסות -בסוף הוא גם יגיע -דיינו !
למדתי - שכדי באמת לעשות שינוי צריך סבלנות -הרבה מאוד סבלנות ובעיקר אהבה .
נראה לי ששנה הבאה אני בכול זאת אעלה כיתה עם שכבה ז' - אני אוהב אותם וחוץ מזה אני לא מצליח לשכנע את עצמי שיש משהו אחר יותר חשוב לעשות -
טוב נראה מה יקרה עם האסטרטגיה ... תוכניות המגירה ...
היום התקשרה אליי המנהלת כה בהפתעה -היא הזמינה אותי ליום שישי האחרון לטקס חלוקת תעודות ... וגם נדבר על שנה הבאה ככה בין שכבה לשכבה ...
איך שמחתי !!! יופי -יהיה לי הזדמנות נוספת להיפרד מהילדים לפני החופש הגדול ...
המממ... אני צריך לתכנן את זה -מה לומר ? מותר לחבק ? לא מה אני יכול לחבק כל כך הרבה ילדים ? ואם אשכח מישהו הוא לא ישכח לי את זה כל החיים ... לא -אני לא מחבק מיוזמתי צריך לשמור על ממלכתיות...
לפי השתלשלות האירועים בשבוע שעבר נראה לי שמי שייקבע בסוף יהיו הילדים ... או המורים...
לא ממש יהיו לי ברירות ... האמת שמה שחשבתי לעשות כבר לא ממש חשוב לי -מה שחשוב זה להיות שם להיות בשבילם -איך היה המושג הזה הוריה ? -נראה לי הכי חשוב ההוריה הזו -אחלה מושג !
אני כנראה אקבל כל תוכנית בהכנעה ...ובאהבה .